נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט רצ״א

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט רצ״א
1 דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: שומר חנם פטור בשבוע' מגניב' ואביד' ואינו חייב לשלם כ"א בפשיעה:
2 שומר חנם הוא שהפקיד אצלו כסף או כלים או בהמה או כל דבר לשמור והוא קבל עליו לשומרו ואפי' לא קיבל בפי' אלא שאמר לו הנח לפני הוא שומר חנם אבל אם אמר לו הנח לפניך או הנח סתם או שאמר לו הרי הבית לפניך רמב"ם פ"ב מה' שכירות וטור אפי' שומר חנם לא הוי ואינו חייב שבועה כלל אבל מחרים על מי שלקח פקדון שלו ולא יחזירנו לבעליו ומ"מ מי שהיה מהלך בדרך וא"ל חבירו הולך עמך אלו המנעלים ואמר לו הניחם כאן על החמור והניחם שם ולא קבלם הנפקד בידו אלא כמו שהניחם המפקיד על החמור כך הוליכם ולא קשרם והלך לו מן הצד להסך רגליו והניח החמור על אם הדרך ונאבדו המנעלים הוי שומר חנם והו"ל פושע וחייב לשלם: הגה דלא אמרי' דאם אמר הנח סתם לא הוי שומר חנם אלא במקום המשתמר אבל בדרך וכיוצא בו ודאי קבל עליו שמירה טור בשם תשובת הרא"ש ויש חולקין וסבירא להו דאפי' במקום שאינו משתמר לא הוי שומר חנם עד שיאמר הנח לפני מרדכי פרק האומנים ודעת עצמו מגמרא דפרק האומנין אליבא דחכמים:
3 בקש מחבירו שיתן רשות להכניס בהמתו או פירותיו לחצרו ונתן לו רשות ולא פירש כלום בשמירתן אינו חייב בשמירתן כלל:
4 אפי' כשקיבל עליו אינו חייב אלא כפי שווי החפץ שקבל עליו לשמור שאם נתן לו לשמור דינר זהב ואמר לו הזהר בו של כסף הוא ופשע בו ונאבד אינו חייב אלא בשל כסף שיאמר לו לא קבלתי עלי אלא שמירת דינר של כסף וכן כל כיוצא בזה אבל אם הפסידו בידים משלם של זהב: הגה שמעון קבל ספרים מראובן להוליכם למקום אחר ונלקחו במכס ואומר שראובן פשע שאמר שאין נותנין מכס מספרים ובלא כן לא היה מקבל עליו השמירה כי אין רצונו לטרוח בדבר המכס הדין עם שמעון מהרי"ק שורש קנ"ה:
5 ויש מי שאומר שהשומר הזה מיד כשקבל עליו לשמור או שאמר הנח לפני ונסתלקו הבעלים משמירה חייב עליו אם פשע אע"פ שלא משך ויש מי שאומר שאינו חייב עד שימשוך ובמקום שמשיכה קונה:
6 אם פשע בו ולא שמרו כראוי לענין אחד אע"פ שלבסוף נאבד באונס בענין אחר חשיב פושע וחייב לשלם מעשה בא' שהפקיד מעות אצל חבירו והניחם במחיצה של קנים והיו טמונות בעובי המחיצה ונגנבו משם ואמרו חכמים אע"פ שזו שמירה מעולה לענין גניבה אינה שמירה כראוי לענין האש ומאחר שלא טמנו בקרקע או בכותל בנין פושע הוא וכל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכן כל כיוצא בזה:
7 המפקיד אצל חבירו בין כלים בין מעות ואמר תן לי פקדוני ואמר לו השומר איני יודע אנה הנחתי פקדון זה או באיזה מקום קברתי הכספים המתן לי עד שאבקש ואמצא ואחזיר לך ה"ז פושע וחייב לשלם מיד מהר"ם פ' המפקיד:
8 באו עליו גנבים וגנבו הפקדון ואלו צווח היו באים בני אדם להציל חייב דכיון שלא צווח פשע ואפי' אם באו אנסים צריך לצעוק ולבקש אנשים שיעזרוהו לעמוד כנגדם. ואם היה אפשר לו לעשות כן ולא עשה חייב ודוקא בחנם אבל אם לא היה מוצא מי שיבא לעזרו אלא בשכר פטור:
9 פשע השומר ולא שמר הבהמה כראוי ויצאה לאגם ומתה שם כדרכה פטור אע"פ שתחלתו בפשיעה לענין זאבים וגנבים ואם טרפה זאב או נגנבה משם היה חייב עכשיו שמתה כדרכה פטור שלא גרמה לה יציאתה אבל אם גנבה גנב מהאגם ומתה כדרכה בבית הגנב הרי השומר חייב אע"פ שהוא שומר חנם שאפי' לא מתה הרי היא אבודה ביד הגנב ויציאתה גרמה לה להיגנב וכן כל כיוצא בזה:
10 העלה הבהמה לראש ההר ונפלה ומתה ה"ז פשיעה מתה שם כדרכה פטור:
11 עלתה מאליה אפי' לא עלתה בעל כרחו אין זו פשיעה אלא דומה לגנבה ופטור ש"ח:
12 שומר חנם שהניח הבהמה ונכנס לעיר ובא ארי ודרסה זאב וטרפה אם נכנס בשעה שדרך בני אדם ליכנס פטור אפי' אם הי' יכול להציל אם היה שם ואם נכנס בשעה שאין דרך בני אדם ליכנס רואים אלו היה יכול להציל אם היה שם חייב ואם לאו פטור:
13 כיצד דרך השומרים הכל לפי הפקדון יש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית שער כגון הקורות והאבנים ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בחצר כגון חבילות פשתן הגדולים וכיוצא בהן ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית כגון שמלה וטלית ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בתיבה או בארגז ונועל עליו כגון בגדי משי וכלי כסף וכלי זהב וכיוצא בהם: הגה י"א דסתם תיבות חתורות אצל עכברים וצריך להשים בגדים וכדומה על נס ולא להניח בתיבות מרדכי פ' כיצד הרגל והכל הוא לפי הענין הגהות אלפסי החדשים פרק המפקיד:
14 השומר שהניח הפקדון במקום שאינו ראוי לו ונגנב משם או אבד אפי' נאנס שם כגון שנפלה דליקה ושרף כל הבית ה"ז פושע וחייב לשלם ואע"פ שהניח הפקדון עם שלו אם ראוי לשמירה פטור ואם אין המקום ראוי לשמיר' חייב בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל אחרים:
15 הכספים והדינרים ולשונות של זהב ושל כסף ואבנים טובות אין להם שמירה אלא בקרקע ויתן עליהם טפח עפר או יטמינם בכותל בטפח התחתון הסמוך לקרקע או בטפח הסמוך לקורה אפי' לא יתנם באמצע עובי הכותל רק שיכניס טפח בתוכו אבל לא באמצע הכותל שמא יחפרו הגנבים ויגנבו אפי' נעל עליהם כראוי בתיבה או החביא אותם במקום שאין אדם מכירו ולא מרגיש בו ה"ז פושע וחייב לשלם:
16 המפקיד אצל חבירו כספים ערב שבת סמוך לבין השמשות אינו חייב לטרוח ולקבור אותם עד מוצאי שבת ואם נתאחר למוצאי שבת כדי לקברם ולא קברם ונגנבו או נאנסו חייב ואם תלמיד חכם הוא המפקיד אינו חייב עד שישהא אחר שיבדיל כדי לקברן וי"א דה"ה אם הנפקד ת"ח טור בשם הראב"ד:
17 התנה הנפקד על מנת שלא אטמנם בקרקע וכן כל דבר ודבר שיניחנו עם שלו הכל לפי תנאו:
18 בד"א שכספים אין להם שמירה אלא בקרקע בשעה שגנבים מצוים ואנשים רמאים שמחפשים אחריהם אבל במקום דליכא כל הני א"צ לכסותם בקרקע אלא מניחם במקום שמניח מעותיו ובמקום המשתמר כפי דרך המקום וכפי הזמן שהוא מפקיד מרדכי פ' המפקיד וב"י:
19 אפי' בשעה שגנבים מצויים לא אמרו כספים אין להם שמירה אלא בקרקע אלא במפקיד סתם אצל חבירו לשמרם אבל מפקיד מעות אצל חבירו כדי להתעסק בהם וירויח פשיטא דהוי כמו אמר לו בפירוש שאינו מצריכו לקברן בקרקע:
20 המפקיד כספים אצל חבירו בדרך להוליכם לביתו או ששלח עמו מעות ממקום למקום צריכים שיהיו צרורים ומונחים בידו או קשורים כראוי על בטנו מכנגד פניו עד שיגיע לביתו ויקברם כראוי ואם לא קשרם בדרך הזאת אפי' נאנסו חייב לשלם שהרי תחילתו בפשיעה:
21 כל המפקיד אצל בעל הבית בין כלים בין מעות על דעת אשתו ובניו ובני ביתו הגדולים הוא מפקיד וכן אם הנפקד החזיר הפקדון לאשת המפקיד פטור מרדכי פרק המפקיד וע"ל סי' ש"מ סעיף ח' אבל אם מסר לבניו ובני ביתו הקטנים או לעבדיו בין גדולים בין קטנים או לאחד מקרוביו שאינם שרויים עמו בבית ואין סומכין על שלחנו וא"צ לומר אם מסרם לאחר הרי זה פושע וחייב לשלם אא"כ הביא השומר השני ראייה שלא פשע וכן אם הניח אחרים ליכנס במקום שהפקדון מונח אע"פ שאינן בחזקת גנבים אם נגנב חייב לשלם דהוי פשיעה ת"ה סי' של"ג:
22 מי שהוא ידוע בודאי שאינו רגיל לשמור הפקדון אלא למסרו ביד אחר שאינו שרוי בביתו ואינו סומך על שלחנו דינו כמוסר לבני ביתו:
23 מעשה בא' שהפקיד מעות אצל חבירו ונתנם השומר לאמו והחביאה אותם ולא טמנה אותם ונגנבו ואמרו חכמים אין השומר חייב לשלם מפני שנתנם לאמו שכל המפקיד על דעת בניו ובני ביתו הוא מפקיד ואע"פ שלא אמר להם פקדון הם יש לו לטעון כל שכן שהיתה נזהרת בהם אם היתה סבורה שהם שלו וכן אין אמו חייבת לשלם שהרי לא אמר לה שהם פקדון ואמרו חכמים ישבע השומר שאותם המעו' עצמם הם שנתן לאמו ותשבע אמו שהחביאה אותם ונגנבו ויפטרו שניהם וכן כל כיוצא בזה ודוקא במעות וכיוצא בזה בדבר שאינו מסויים צריכין שניהם לישבע אבל אם הוא חפץ מסויים נשבע השני ולא הראשון המגיד פ"ד דשאלה ונ"י בשם הר"ן:
24 מכאן אתה למד שהשומר שמסר הפקדון לאשתו ובני ביתו והודיעם שהוא פקדון ולא שמרו כדרך השומרים שהם חייבים לשלם לבעל הפקדון ובעל הבית פטור שכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ואם אין להם לשלם י"א דבעל הבית חייב לשלם טור בשם הרא"ש ובסי' ע"ב בשם בה"ת וי"א דפטור טור בסי' זה בשם הרמב"ם והמגיד פ"ד דשאלה:
25 מעשה באחד שהפקיד כשות אצל א' והיה לשומר כשות אחרים ואמר לשמשו מזה הכשות תשליך לתוך השכר והלך השמש והשליך מכשות של פקדון אמרו חכמים השמש פטור שהרי לא אמר מזה תשליך ומזה אל תשליך ודימה שהוא מראה מקום ואינו מקפיד על זה וכן בעל הבית פטור שהרי אמר לו מזה תשליך ואינו משלם אלא דמי מה שנהנה בלבד לפיכך אם נעשה השכר חומץ פטור מלשלם בין כך ובין כך חייב השומר בשבועה שכך אירע וכן כל כיוצא בזה ואם היה כשות הפקדון רחוק ממקום הטלת השכר ושלו קרוב ושהה השליח לבא והיה שם בעל הבית ולא אמר ליה דבר חייב לפי שכשראה אותו שוהה ה"ל להעלות על דעתו קודם שישליכנו לתוך השכר שממקום רחוק הביאו ואם היה ש"ש יש מי שאומר שבין כך ובין כך חייב שהוה ליה לפרש ולומר לא תשליך מזה:
26 שומר שמסר לשומר חייב אפילו אם הוא שומר חנם ומסר לשומר שכר דא"ל את מהימן לי בשבועה היאך לא מהימן לי בשבועה אפי' אם ידוע לכל שהשני טוב וכשר יותר מהראשון: הגה מיהו שומר שמסר לשומר לפני המפקיד ולא מיחה פטור מרדכי פ' המפקיד לפיכך אם דרך הבעלים להפקיד תמיד דבר זה אצל השומר השני הרי השומר הראשון פטור מלשלם והוא שלא ימעט שמירתו אבל אם מיעט שמירתו כגון שהראשון הי' ש"ש והשני ש"ח או שהראשון שואל והשני ש"ש פושע הוא הראשון ומשלם אע"פ ששאל או שכר בבעלים ואם יש עדים ששמר השני כראוי נפטר שומר ראשון ואפי' לא היו שם עדים אם השומר הראשון ראה ויכול הוא לישבע ה"ז נשבע ונפטר וע' סי' ע"ב סעיף ל':
27 במה דברים אמורים שאין ש"ח חייב אלא בפשיעה בסתם שומר אבל אם התנה שיתחייב אף באונסים חייב אף בדברים בלא קנין:
28 המפקיד אצל חבירו בין בחנם בין בשכר או השאילו או השכירו אם שאל השומר את הבעלים עם הדבר שלהם או שכרם הרי השומר פטור מכלום אפי' פשע בדבר ששמר ואבד מחמת הפשיעה הרי זה פטור שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם בד"א כששאל הבעלים או שכרן בעת שנטל החפץ או שהיו שאולים או שכורים אצלו מקודם לכן כיון שהם עמו במלאכתו בשעה שנטל אע"פ שלא היו עמו במלאכתו בשעה שנאבד פטור אבל אם נטל החפץ ונעשה עליו שומר תחלה ואח"כ שכר הבעלים או שאלם אע"פ שהיו הבעלים עמו במלאכתו בעת שנאבד חייב:
פירוש נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט רצ״א
1 ואינו חייב לשלם והש"ך כ' דד' שומרין חייבין לשלם מעידית כמזיקין ובעיסקא שהיא פלגא מלוה ופלגא פקדון גובה החצי פקדון מעידית והחצי של מלוה מבינונית ש"ך וכשמשלם אינו משלם רק כפי מה ששוה בשעת פשיעה וע"ב: סעיף ב
2 כל דבר לשמור וע"ב דבלא יחד לו מקום שמן הסתם צריך שמירת בעלים נעשה שומר בסתם אבל כשיחד לו מקום שמירה שא"צ שמירת בעלים אינו נעשה שומר עד שיאמר שמור לי:
3 הנח לפני ואם קיבל שכר הוי ש"ש בלשון זה ולסברא אחרונה שבסעיף ה' דבעינן משיכה בשומרין מיירי הכא כגון דקאי בסימטא ובד"א ש"ך:
4 הוא ש"ח וע"ב דאם א' קנה בק"ס מקח אצל חבירו ונשאר המקח אצל המוכר אז אם כבר נתן המעות או שאינו מקפיד על המעות אפי' ש"ח לא הוי אבל אם אינו רוצה עד שיתן המעות הוי ש"ש ואם זיכה החפץ לחבירו ע"י אחר במתנתו נשאר החפץ אצל האחר אז אם זיכה לקטן נעשה האחר ש"ח בין שהקטן היה כאן כשזיכה בין שלא היה כאן אבל בשזיכה לגדול אז אם היה הגדול כאן לא נעשה שומר אבל אם לא היה כאן נעשה שומר:
5 הנח סתם וזה הוא בהיזק דאתי מעלמא אבל בהיזק דאתי מחמת שומר ובהמותיו יתבאר בסי' שצ"ח. ואם שתק עיין ביאורים:
6 הרי הבית לפניך ואע"פ שקיבל שכר שמירה וכשהבטיח לו השכר אמר לו בפי' כשישמור מ"מ כיון שאמר לו הא ביתא קמך הוי כאילו נתרצה ליתן לו רק שכר בעד הבית ופטור מחויב שמירה וחייב בכל השכר:
7 אבל בדרך ודוקא שהלך זה בדרך והמפקיד נשאר פה דבזה ודאי דעתו היה לשמרם כיון דבעל ישאר פה אבל כששניהם כאן אפי' המקום לא היה משומר לא נעשה שומר די"ל דתיב ונטור לך קאמר ולפ"ז תמוה מ"ש הרמ"א וי"ח דא"כ ליכא דחלוקת כלל סמ"ע וע"ב דאפי' למאן דס"ל דבעי משיכה בשומרים מ"מ חייב לשלם כשנאבד אבל כשטען ששומרו כראוי אינו חייב שבועת שומרים:
8 לחצירו אבל אם הכניס ענינו לבית בעה"ב ברשות סתמא דמילתא קביל עליה בעה"ב נטירותא ש"ך:
9 אלא בשל כסף וה"ה בשואל ש"ך וע"ב ואפי' ידוע לשואל שהוא של זהב ונשתמש בו מ"מ אינו חייב רק בשל כסף וכן שומר אבידה בזהב שהוא מחופה בכסף אינו מחייב אלא בשל כסף אבל גזל זהב מחופה בכסף נתחייב בשל זהב:
10 הפסידו בידים דא"ל מאי הוה לך להפסיד ודוקא שהוא מברר שהוא של זהב אבל אם אינו מברר שהוא של זהב אינו משלם רק של כסף אפי' למאן דס"ל דעשו תקנות נגזל במזיק מ"מ הכא כיון דאמר מתחלה של כסף הוא אינו נאמן אח"כ בשבועה ליטול ולפי זה היכא דהפקיד ובסתם והנפקד אמר זהב הוא נשבע ונוטל: סעיף ה
11 ובמקום שמשיכה קונה. היינו לחצירו או בסימטא או בד"א וכן עיקר ש"ך וע"ב דאם הקדים שכר וש"ש דהוי ש"ש בלא משיכה מטעם קנין כסף: סעיף ו
12 שלבסוף נאבד באונס ואפי' באונס דלא שכיח כלל רק שנוכל לתלות דאם לא היה הפשיעה לא נעשה האונס ולענין יוקרא וזולא ע"ב:
13 טמונות בעובי המחיצה ואף דבכותל בנין יכול להטמין הוא משום דאינו עלול לישרף כ"כ ואף אם יאחז האש יכול להציל משא"כ במחיצה של קנים: סעיף ז
14 אנה הנחתי. ע"ב דחייב מטעם מזיק ואפי' בבעלים חייב:
15 לשלם מיד. וא"צ להמתין עד שיבקש ושומר שא"י אם נגנב בפשיעה או באונס מתוך שאיל"מ וה"ה בטוען שהבין מלשון השטר שנתן לו רשות לעשות כן באופן שלא פשע במה ששינה חייב ול"ד לדלקמן בסי' רצ"ח דישבע שא"י כלל אם נגנב אצלו שום דבר ואין זה בכלל שבועת השומרים: סעיף ח
16 אלא בשכר פטור. ודוקא ש"ח אבל ש"ש חייב כמבואר בסי' ש"ג: סעיף ט'
17 שמתה כדרכה פטור דא"א לתלות המיתה מחמת הפשיעה דמ"ה מה לי הכא ומ"ל התם:
18 אם גנבה גנב. מפני שכבר נתחייב בעת שגנבה: סעיף י"א
19 עלתה מאליה. מיירי שהשומר הוא עמה באגם אבל יצאה באגם על ידי פשיעה חייב:
20 אם נכנס בשעה שדרך. וש"ש חייב בכל ענין:
21 ואם לאו פטור. והראב"ד חולק וס"ל דמחשב אונס הבא מחמת הפשיעה דאמרי' אלו היה שם היה מקוים ומוראכם וחתכם וגו' לכן הוי ספיקא דדינא והמע"ה ש"ך:
22 כלי כסף. הבגדים הנעשים מחוטי כסף וכלי כסף ממש צריך שמירה בקרקע:
23 תיבות חתורות. ואם יש שם בסמוך מים פטור שאין דרך העכבר לקלקל לכן פטור: סעיף ט"ו
24 אין להם שמירה אלא בקרקע ודוקא לדידהו שהיה להן בתים רעועות אבל האידנא א"נ שמירה בקרקע סמ"ע:
25 ומונחים בידו. ואם מניח במקום שמניח מעותיו פטור ש"ך:
26 על דעת אשתו. וה"ה ש"ש ש"ך:
27 בין גדולים פי' כנענים אבל עבדיו עברים שדרכו לסמוך עליהן במעותיו דמי לב"ב:
28 ראיה שלא פשע. קאי אמוסרם לבן דעת אבל לרש"י לא מהני ראי':
29 הניח אחרים. ☜ ע"ב דאפי' טוען שמא נגנבו קודם שנכנסו אחרים חייב:
30 כמוסר לב"ב. ובזו אפי' פשע אחרון פטור אפי' לסברא. א' דסעיף כ"ד ש"ך:
31 כ"ש שהיתה נזהרת. ודוקא ש"ח אבל ש"ש חייב דה"ל לפרש וע"ב דאפי' שניהם ש"ש חייב:
32 שהרי לא אמר לה. ואין המפקיד יכול להשביע ע"ז כיון שהוא טענת שמא אבל אם הבן טוען שאמר שהוא של פקדון והוא כופר יכול המפקיד להשביע האם ע"פ טענת ברי של הבן ☜ וע"ב דלדיעה קמייתא שבסעיף כ"ד בהג"ה מחוייב הבן לשלם:
33 ישבע השומר. והוא שבועת שומרים דאורייתא:
34 ותשבע אמו. ☜ וע"ב דשבועה זו היא שבועה דאורייתא:
35 והודיעם שהוא פקדון. משום חיובא דבני בית נקט דאם לא הודיעם פטורין אבל המפקיד אפי' לא הודיעם פטור משום דיכול לומר כ"ש שהיה נזהר כדלעיל סעיף כ"ג סמ"ע:
36 דבעה"ב חייב. הטעם דאלת"ה אשתו ובניו יאכלו הפקדון:
37 י"א דפטור. כיון דעל דעת אשתו ובניו הוא מפקיד הוי כמסר המפקיד עצמו בידן וע"ב דאם שואל מסר לשואל אפי' למי שרגיל להשאיל לכ"ע חייב לשלם באין להב' לשלם אם ש"ש מסר לש"ח אם נגנב חייב הראשון ואם פשע תליא במחלוקת הפוסקים האלו:
38 השמש פטור. ואפי' היה בב' בתים ש"ך:
39 כשות הפקדון וה"ה אם הוא קרוב ומיהר לבוא סמ"ע וש"ך מפקפק בזה:
40 אם הוא ש"ח. ומ"מ אם פשע הב' רצה גובה מהב' ואי"ל לאו בע"ד דידי את ואפי' אם הראשון הוא בבעלים מ"מ הב' חייב דלא מיקרי שמירה בבעלים כיון דאין הממון של שומר הא' ש"ך:
41 להפקיד תמיד. לאו דוקא תמיד אלא אפי' רוב פעמים סמ"ע ואם ידוע שאינו רגיל לשמור בעצמו דינו רק עם הב':
42 שהראשון היה ש"ש. ואין הא' י"ל שמא נאנסה ביד הב' ופטור או שמא מתה בפשיעה וחייב הב' דכל שומר מחויב לישבע בבירור וכיון שא"י וא"י לישבע משואיל"מ ואם שכנגדו טוען ברי חייב מטעם דהוי כא"י אם פרעתיך ולכך השואל חמור לרכוב וכו' שירכב עליו שלוחו ומתה בדרך וא"י אם מתה כדרכה או בפשיעה הוי ליה משאיל"מ ☜ וע"ב דהעיקר דאם מסרו שלא ברשות למי שרגיל להפקיד שפשע במה דלא ה"ל למידע דחייב אבל אם מסר ברשות הבעלים שלא פשע במה דלא ה"ל למידע פטור ☜ וע"ב דבמקום שחייב השומר לשלם מטעם דה"ל משאיל"מ היורשים פטורים ודוקא שא"י אם מתה שיש עדים שמתה רק שא"י אם בפשיעה אבל אם יש לספק שעדיין הוא ברשות הב' וגזלו והב' הוא מי שאינו רגיל להפקיד חייב הא' מטעם מזיק ואף היורשים חייבים:
43 אע"פ שהא' שאל או שכר. הטעם דאין שאלה בבעלים אלא לשומר שישאל מהבעלים אבל לא שומר ב' והא' מתחייב על רשות השני ☜ וע"ב דדוקא במקום דגרעי' לשמירה שלא היה לו רשות למסור לאחר ולכך חייב על רשות הב' אבל אם בשעה ששאל הראשון מן הבעלים פי' ששואל או ששוכר כדי להשכירו לאחרים והיה אז בבעלים פטור כיון דלא נעשה קנין חדש בשעת שכירות להב' ומכח שאלה ושכירות הא' הוא וכיון שהיה אז בבעלים פטור:
44 ואם יש עדים. והש"ך מסיק לדינא דאף שמגרע לשמירה מ"מ אם נשבע הב' שנאנסה פטור הא' ☜ וע"ב דדוקא ביש עדים פטור אבל ע"י שבועת הב' לא מהני:
45 ויכול הוא לישבע. היינו שלא פשע ואף שיש לחוש שעדיין הב' שלח בו יד וחייב האחד מ"מ ל"א בי' משאיל"מ דשבועת שליחות יד מצד גלגול. וש"ש שחזר דהפקיד להבעל חייב השומר כשנגנב מבית הבעל ואם מסרו לחש"ו חייב אפי' כשנאנס מרשותם דהוי תחילתו בפשיעה אבל מתה פטור:
46 אף באונסים ואם קבל סתם אחריות הוי ש"ש סמ"ע:
47 חייב אף בדברים. אם התנה שיהיה כש"ש וטוען שנאנס מסתפק הש"ך אם השומר י"ל שלא נתחייב בשבועה כש"ש רק בתשלומין כש"ש וכשהשומר נתחייב לשלם לא נשתעבדו נכסיו משעת משיכה רק בשעת אונס סמ"ע
48 בלא קנין. ואם שכרו לזמן ובתוך הזמן התנה להיות כשואל צריך קנין:
49 פטור מכלום ☜ וע"ב דמ"מ דין שומר עליו להיות חייב בש"י ובשבועה דאורייתא שאינו ברשותו ואינו פטור רק משבועה שלא פשעתי: