נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט רצ״א

1 ואינו חייב לשלם והש"ך כ' דד' שומרין חייבין לשלם מעידית כמזיקין ובעיסקא שהיא פלגא מלוה ופלגא פקדון גובה החצי פקדון מעידית והחצי של מלוה מבינונית ש"ך וכשמשלם אינו משלם רק כפי מה ששוה בשעת פשיעה וע"ב: סעיף ב

2 כל דבר לשמור וע"ב דבלא יחד לו מקום שמן הסתם צריך שמירת בעלים נעשה שומר בסתם אבל כשיחד לו מקום שמירה שא"צ שמירת בעלים אינו נעשה שומר עד שיאמר שמור לי:

3 הנח לפני ואם קיבל שכר הוי ש"ש בלשון זה ולסברא אחרונה שבסעיף ה' דבעינן משיכה בשומרין מיירי הכא כגון דקאי בסימטא ובד"א ש"ך:

4 הוא ש"ח וע"ב דאם א' קנה בק"ס מקח אצל חבירו ונשאר המקח אצל המוכר אז אם כבר נתן המעות או שאינו מקפיד על המעות אפי' ש"ח לא הוי אבל אם אינו רוצה עד שיתן המעות הוי ש"ש ואם זיכה החפץ לחבירו ע"י אחר במתנתו נשאר החפץ אצל האחר אז אם זיכה לקטן נעשה האחר ש"ח בין שהקטן היה כאן כשזיכה בין שלא היה כאן אבל בשזיכה לגדול אז אם היה הגדול כאן לא נעשה שומר אבל אם לא היה כאן נעשה שומר:

5 הנח סתם וזה הוא בהיזק דאתי מעלמא אבל בהיזק דאתי מחמת שומר ובהמותיו יתבאר בסי' שצ"ח. ואם שתק עיין ביאורים:

6 הרי הבית לפניך ואע"פ שקיבל שכר שמירה וכשהבטיח לו השכר אמר לו בפי' כשישמור מ"מ כיון שאמר לו הא ביתא קמך הוי כאילו נתרצה ליתן לו רק שכר בעד הבית ופטור מחויב שמירה וחייב בכל השכר:

7 אבל בדרך ודוקא שהלך זה בדרך והמפקיד נשאר פה דבזה ודאי דעתו היה לשמרם כיון דבעל ישאר פה אבל כששניהם כאן אפי' המקום לא היה משומר לא נעשה שומר די"ל דתיב ונטור לך קאמר ולפ"ז תמוה מ"ש הרמ"א וי"ח דא"כ ליכא דחלוקת כלל סמ"ע וע"ב דאפי' למאן דס"ל דבעי משיכה בשומרים מ"מ חייב לשלם כשנאבד אבל כשטען ששומרו כראוי אינו חייב שבועת שומרים:

8 לחצירו אבל אם הכניס ענינו לבית בעה"ב ברשות סתמא דמילתא קביל עליה בעה"ב נטירותא ש"ך:

9 אלא בשל כסף וה"ה בשואל ש"ך וע"ב ואפי' ידוע לשואל שהוא של זהב ונשתמש בו מ"מ אינו חייב רק בשל כסף וכן שומר אבידה בזהב שהוא מחופה בכסף אינו מחייב אלא בשל כסף אבל גזל זהב מחופה בכסף נתחייב בשל זהב:

10 הפסידו בידים דא"ל מאי הוה לך להפסיד ודוקא שהוא מברר שהוא של זהב אבל אם אינו מברר שהוא של זהב אינו משלם רק של כסף אפי' למאן דס"ל דעשו תקנות נגזל במזיק מ"מ הכא כיון דאמר מתחלה של כסף הוא אינו נאמן אח"כ בשבועה ליטול ולפי זה היכא דהפקיד ובסתם והנפקד אמר זהב הוא נשבע ונוטל: סעיף ה

11 ובמקום שמשיכה קונה. היינו לחצירו או בסימטא או בד"א וכן עיקר ש"ך וע"ב דאם הקדים שכר וש"ש דהוי ש"ש בלא משיכה מטעם קנין כסף: סעיף ו

12 שלבסוף נאבד באונס ואפי' באונס דלא שכיח כלל רק שנוכל לתלות דאם לא היה הפשיעה לא נעשה האונס ולענין יוקרא וזולא ע"ב:

13 טמונות בעובי המחיצה ואף דבכותל בנין יכול להטמין הוא משום דאינו עלול לישרף כ"כ ואף אם יאחז האש יכול להציל משא"כ במחיצה של קנים: סעיף ז

14 אנה הנחתי. ע"ב דחייב מטעם מזיק ואפי' בבעלים חייב:

15 לשלם מיד. וא"צ להמתין עד שיבקש ושומר שא"י אם נגנב בפשיעה או באונס מתוך שאיל"מ וה"ה בטוען שהבין מלשון השטר שנתן לו רשות לעשות כן באופן שלא פשע במה ששינה חייב ול"ד לדלקמן בסי' רצ"ח דישבע שא"י כלל אם נגנב אצלו שום דבר ואין זה בכלל שבועת השומרים: סעיף ח

16 אלא בשכר פטור. ודוקא ש"ח אבל ש"ש חייב כמבואר בסי' ש"ג: סעיף ט'

17 שמתה כדרכה פטור דא"א לתלות המיתה מחמת הפשיעה דמ"ה מה לי הכא ומ"ל התם:

18 אם גנבה גנב. מפני שכבר נתחייב בעת שגנבה: סעיף י"א

19 עלתה מאליה. מיירי שהשומר הוא עמה באגם אבל יצאה באגם על ידי פשיעה חייב:

20 אם נכנס בשעה שדרך. וש"ש חייב בכל ענין:

21 ואם לאו פטור. והראב"ד חולק וס"ל דמחשב אונס הבא מחמת הפשיעה דאמרי' אלו היה שם היה מקוים ומוראכם וחתכם וגו' לכן הוי ספיקא דדינא והמע"ה ש"ך:

22 כלי כסף. הבגדים הנעשים מחוטי כסף וכלי כסף ממש צריך שמירה בקרקע:

23 תיבות חתורות. ואם יש שם בסמוך מים פטור שאין דרך העכבר לקלקל לכן פטור: סעיף ט"ו

24 אין להם שמירה אלא בקרקע ודוקא לדידהו שהיה להן בתים רעועות אבל האידנא א"נ שמירה בקרקע סמ"ע:

25 ומונחים בידו. ואם מניח במקום שמניח מעותיו פטור ש"ך:

26 על דעת אשתו. וה"ה ש"ש ש"ך:

27 בין גדולים פי' כנענים אבל עבדיו עברים שדרכו לסמוך עליהן במעותיו דמי לב"ב:

28 ראיה שלא פשע. קאי אמוסרם לבן דעת אבל לרש"י לא מהני ראי':

29 הניח אחרים. ☜ ע"ב דאפי' טוען שמא נגנבו קודם שנכנסו אחרים חייב:

30 כמוסר לב"ב. ובזו אפי' פשע אחרון פטור אפי' לסברא. א' דסעיף כ"ד ש"ך:

31 כ"ש שהיתה נזהרת. ודוקא ש"ח אבל ש"ש חייב דה"ל לפרש וע"ב דאפי' שניהם ש"ש חייב:

32 שהרי לא אמר לה. ואין המפקיד יכול להשביע ע"ז כיון שהוא טענת שמא אבל אם הבן טוען שאמר שהוא של פקדון והוא כופר יכול המפקיד להשביע האם ע"פ טענת ברי של הבן ☜ וע"ב דלדיעה קמייתא שבסעיף כ"ד בהג"ה מחוייב הבן לשלם:

33 ישבע השומר. והוא שבועת שומרים דאורייתא:

34 ותשבע אמו. ☜ וע"ב דשבועה זו היא שבועה דאורייתא:

35 והודיעם שהוא פקדון. משום חיובא דבני בית נקט דאם לא הודיעם פטורין אבל המפקיד אפי' לא הודיעם פטור משום דיכול לומר כ"ש שהיה נזהר כדלעיל סעיף כ"ג סמ"ע:

36 דבעה"ב חייב. הטעם דאלת"ה אשתו ובניו יאכלו הפקדון:

37 י"א דפטור. כיון דעל דעת אשתו ובניו הוא מפקיד הוי כמסר המפקיד עצמו בידן וע"ב דאם שואל מסר לשואל אפי' למי שרגיל להשאיל לכ"ע חייב לשלם באין להב' לשלם אם ש"ש מסר לש"ח אם נגנב חייב הראשון ואם פשע תליא במחלוקת הפוסקים האלו:

38 השמש פטור. ואפי' היה בב' בתים ש"ך:

39 כשות הפקדון וה"ה אם הוא קרוב ומיהר לבוא סמ"ע וש"ך מפקפק בזה:

40 אם הוא ש"ח. ומ"מ אם פשע הב' רצה גובה מהב' ואי"ל לאו בע"ד דידי את ואפי' אם הראשון הוא בבעלים מ"מ הב' חייב דלא מיקרי שמירה בבעלים כיון דאין הממון של שומר הא' ש"ך:

41 להפקיד תמיד. לאו דוקא תמיד אלא אפי' רוב פעמים סמ"ע ואם ידוע שאינו רגיל לשמור בעצמו דינו רק עם הב':

42 שהראשון היה ש"ש. ואין הא' י"ל שמא נאנסה ביד הב' ופטור או שמא מתה בפשיעה וחייב הב' דכל שומר מחויב לישבע בבירור וכיון שא"י וא"י לישבע משואיל"מ ואם שכנגדו טוען ברי חייב מטעם דהוי כא"י אם פרעתיך ולכך השואל חמור לרכוב וכו' שירכב עליו שלוחו ומתה בדרך וא"י אם מתה כדרכה או בפשיעה הוי ליה משאיל"מ ☜ וע"ב דהעיקר דאם מסרו שלא ברשות למי שרגיל להפקיד שפשע במה דלא ה"ל למידע דחייב אבל אם מסר ברשות הבעלים שלא פשע במה דלא ה"ל למידע פטור ☜ וע"ב דבמקום שחייב השומר לשלם מטעם דה"ל משאיל"מ היורשים פטורים ודוקא שא"י אם מתה שיש עדים שמתה רק שא"י אם בפשיעה אבל אם יש לספק שעדיין הוא ברשות הב' וגזלו והב' הוא מי שאינו רגיל להפקיד חייב הא' מטעם מזיק ואף היורשים חייבים:

43 אע"פ שהא' שאל או שכר. הטעם דאין שאלה בבעלים אלא לשומר שישאל מהבעלים אבל לא שומר ב' והא' מתחייב על רשות השני ☜ וע"ב דדוקא במקום דגרעי' לשמירה שלא היה לו רשות למסור לאחר ולכך חייב על רשות הב' אבל אם בשעה ששאל הראשון מן הבעלים פי' ששואל או ששוכר כדי להשכירו לאחרים והיה אז בבעלים פטור כיון דלא נעשה קנין חדש בשעת שכירות להב' ומכח שאלה ושכירות הא' הוא וכיון שהיה אז בבעלים פטור:

44 ואם יש עדים. והש"ך מסיק לדינא דאף שמגרע לשמירה מ"מ אם נשבע הב' שנאנסה פטור הא' ☜ וע"ב דדוקא ביש עדים פטור אבל ע"י שבועת הב' לא מהני:

45 ויכול הוא לישבע. היינו שלא פשע ואף שיש לחוש שעדיין הב' שלח בו יד וחייב האחד מ"מ ל"א בי' משאיל"מ דשבועת שליחות יד מצד גלגול. וש"ש שחזר דהפקיד להבעל חייב השומר כשנגנב מבית הבעל ואם מסרו לחש"ו חייב אפי' כשנאנס מרשותם דהוי תחילתו בפשיעה אבל מתה פטור:

46 אף באונסים ואם קבל סתם אחריות הוי ש"ש סמ"ע:

47 חייב אף בדברים. אם התנה שיהיה כש"ש וטוען שנאנס מסתפק הש"ך אם השומר י"ל שלא נתחייב בשבועה כש"ש רק בתשלומין כש"ש וכשהשומר נתחייב לשלם לא נשתעבדו נכסיו משעת משיכה רק בשעת אונס סמ"ע

48 בלא קנין. ואם שכרו לזמן ובתוך הזמן התנה להיות כשואל צריך קנין:

49 פטור מכלום ☜ וע"ב דמ"מ דין שומר עליו להיות חייב בש"י ובשבועה דאורייתא שאינו ברשותו ואינו פטור רק משבועה שלא פשעתי: